הסיפור של OM ECONOMICS 

הסיפור של OM Economics מתחיל , כמו כל סיפור משמעותי, ברצח.

ערב שבת, 21 למרץ, 1980, בית נחמד ומרווח, בהמפסטד, פרבר המאוכלס רובו יהודים ממעמד הביניים, במונטריאול שבקנדה. בסלון הבית, המסודר יפה לקראת שבת, יושבת משפחה, אמא וארבעת ילדיה, ומחכה שאבא יגיע לקידוש. הוא מתעכב כבר יותר מדי, ואנחנו מתחילים לתהות מה קורה. אבא לא מגיע ואני הולך לחלון, משם אני רואה אורות של ניידת משטרה. דוד צבי מגיע לדלת ונכנס, מאחוריו שני שוטרים במדים. אני חוזר לספה והוא מתקרב לאמי, בתקווה שהילדים לא ישמעו, אבל אני יושב לידה, והוא לא יכול ללחוש מספיק בשקט, כדי שהמילים הבאות לא יהדהדו באוזניי בנות החמש, ומאז כל חיי: "רלף נרצח".

רלף, אבא שלי, עבד כיועץ משפטי בחברת נדל"ן, וראש חברת נדל"ן רביעית בגודלה בקנדה, גילה הונאה של כנופיה בתוך החברה. קבוצת סוכני רכישה נשלחה לטקסס כדי לקנות אדמות לפיתוח קניונים. הם קנו מהחקלאים במחיר מסוים, ואז התחברו למשפחת מאפיה של צווארון לבן. הם זייפו את חוזי העיסקה כדי להראות למשקיעים שקנו במחיר הרבה יותר גבוה, ואחר כך שמו בכיס את ההפרש.

אבא שלי היה אמור להביא את העובדה הזאת למשפט, והנאשמים שהיו אמורים לעמוד לדין, שכרו מתנקשים עם סכינים. הם חיכו לאבי ליד המכונית בחניון התת קרקעי של בנין משרדו, ושלחו אותו יחד עם ההוכחות לקבר.

מאותו יום בגיל חמש, שלעולם לא אשכח, אני חוקר שני נושאים: החיים מול המוות, ומימון המשפחה.

אמא שלי היתה אז בת 43, עם משכנתא, חובות וארבעה ילדים בחינוך פרטי יהודי. בשנים הבאות היא לקחה אותנו ממשרד למשרד של עורכי דין, רואי חשבון ומנכ"לים, כדי להתארגן על כספי המשפחה. אמא שלי חזרה לעבודה כאחות, ולתקופה מסוימת התקיימנו מגמילות חסדים של הקהילה, עד שלאט לאט פרמנו את הקשרים, ואיתרנו מקורות מימון למשפחה.

המשימה הראשונה הייתה לצאת מהמשכנתא שאבא שלי לקח מחברת הנדל'ן שבה הוא עבד.

רצינו שהחברה תוותר לנו על החוב, לאור העובדה שאבי הקריב את חייו למען החברה.

הלכנו כמשפחה לפגישה עם מנכ"לית חברת סטיינברג, מיצי דוברין, בתו של סאם סטיינברג, מייסד האימפריה המשפחתית היהודית של סופרמרקטים במונטריאול, חברת בת של חברת נדל"ן שאבי ניהל.

כששטחנו בפניה את בקשתנו לוותר על המשכנתא, היא התחילה לספר סיפורים על הכלכלה במדינה ובעולם, ועל הימים הקשים, התקופה המאתגרת שהחברה עוברת וכו'.

אני, כמו הילד בסיפור" בגדי המלך החדשים", שאלתי אותה באופן ישיר, "אבל מה את חושבת, מיצי?"

באותה פגישה היא חתמה על אישור לשחרר את חוב המשכנתא שלנו.

 

 

 

 

המקור של כל הידע והשמחה במרכז, שהפך מרכז חיינו, היה מורה רוחני הודי בעמק קולו.

בהיותי בן עשר עברנו לגור לידו, באשראם בכפר קטן בהימלאיה, אמי, אחי הגדול, ואני. החינוך לחיים וגם להתנהלות פיננסית, שקיבלתי שם, היה החינוך הכי רלוונטי שאפשר לקבל.

בהודו פגשתי קהילה של אנשים מערביים מכל מיני גילאים שלא עבדו. עיקר עיסוקם היה מדיטציה, יוגה, לימוד טקסטים, שפות, טיולים, נגינה, טרקים על ההרים, שיחות פילוסופיות, בישול, אכילה, מסיבות תה, גינון, התאהבויות, שחייה בנהר, משחקי קלפים ושח. עד כה חייתי מציאות קרה, בצפון אמריקה, שבה נחשפתי לרדיפת בצע, רוע ומוות (בינתיים גם אחותי, יעל המוארת, נפטרה בגיל 13 מסרטן, אבל זה סיפור למקום אחר). סוף סוף חזרתי לגן העדן של ילדות. גן עדן בכלל.

השיחה המכוננת, שיצרה את הגישה שלי למימון החיים - Om Economics - התרחשה בטיול בצפון ההימאליה, בעמק ירוק ליד מפל מים. סוואמי-ג'י, המורה הנערץ פנה אלי פתאום באופן אישי: "אתה רוצה לדעת למה אני מתרגל יוגה ומדיטציה כל החיים?"

"ספר לי", ביקשתי וחשבתי שהוא יגיד משהו כמו "זה בריא", "זה יעזור ללימודים ומבחנים" , "בזכות זה תתחבר עם אנשים". כבר שמעתי שכנועים כאלה בדיבור הכללי של המקום.

אבל הוא אמר: "כי כל החיים אני רק רוצה לשחק. החיים האמיתיים מתחילים, כשמגיעים לעצמאות כלכלית. כל אחד שנמצא פה בקולו, לא משנה איזה גיל, כבר בפנסיה. גם אתה, תלמידי היקר, דן"

זו היתה מוזיקה מרפאת לאזני בן העשר, שעד עכשיו התרגלו לשמוע חדשות רעות, איוולת ואבל. נער שיש לו כבר דפוסים שליליים לגבי עבודה ופרנסה, ועמדה ברורה נגד לקיחת חלק בעולם הלא שפוי, השקרי, שהוא עזב מאחוריו. הוא גם רק רוצה לשחק ואפילו כבר מתחיל להתעניין בבנות.

"איך אתה מממן חיים שכאלה?" המשכתי, כבר הבנתי דבר או שניים על הצורך בכסף.

"הכסף שלי נמצא בכיס של כל העולם", השיב המורה.

"וואו", המשפט הזה נתן לי חומר למחקר לכל החיים.

אז איך מיישמים פילוסופיה כזאת?

בקהילה היה קובץ קטן של אנשי מקצוע בתחומי הייטק רפואה, אקדמיה ונדל"ן שעשו אקזיט, והתקיימו מהחסכונות שלהם. בנוסף היו כמה יורשים ממשפחות עשירות (על פי רוב - יהודיות).

יוקר המחיה בהודו דאז היה ממש נמוך, כך שעם הסכום שהצלחנו להתארגן עליו מאבי, נחשבנו שם לעשירים, כשבקנדה היינו מסכנים.

ראיתי איך נוצרת סביבי כלכלה זעירה; מימון מנהלי ופועלי האשראם, קייטרינג למסיבות, טיפולים, שיעורי יוגה, ושיעורים פרטיים בכל מיני נושאים. אני למשל עשיתי את כל לימודי התיכון והבגרויות בהתכתבות מקנדה, בעזרת שיעורים פרטיים של אנשי המקום. באשראם למדתי את התחומים בהם אני עוסק היום - גינון, השקעות ויוגה, כמתלמד שמלווה מביני עניין, שחלקו איתי את הידע שלהם.

והיו גם לא מעט היפים מרחפים בלי כסף, שלא ידעו ליזום מקורות פרנסה ונתמכו על ידי הקהילה בזכות "העבודה הרוחנית" שלהם.

לאחד מאנשי המקום היה מוניטין של "גאון פיננסי". הרבה אנשים בקהילה שהיה להם כמות מספיקה לחיות מהריבית בחרו להשתמש בשירותיו כמנהל תיק השקעות. "הוא אחד משלנו, והוא מבין בזה, לא כמונו שלא מסתדרים עם חומר. אנחנו אנשי רוח, למה שנשלם למישהו לא רוחני בקנדה הרחוקה לטפל לנו בכסף?"(זה היה כמובן לפני עידן האינטרנט).

אנחנו כמשפחה לא ידענו ולא רצינו לטפל בכסף "מלוכלך", זה לא כיף, אבל כן רצינו לחיות מהריבית ולא לחזור לקנדה לעבוד. אז גם אנחנו עבדנו איתו.

הוא היה מהפכן מורד משנות השישים, עריק מוייטנאם, שנדמה כאילו פיצח את שיטות הכלכלה של המערב.

התייאשנו כבר מעולם השמרני הפיננסי היהודי במונטריאול, שם חווינו רק פשע ורשלנות. כולם פה בקהילה המדהימה הזאת בוטחים בו, אז אולי הוא יהיה המושיע, שיפטור אותנו מהדאגות של קיום כלכלי?

ופה מתחיל הפרק הבא בOm Economics.

האיש עבד באופן עצמאי מול בית השקעות ענק בצפון אמריקה, ועסק באופציות דרך מתווך פרטי שם. התיאוריות שלו לא עבדו, והוא התחיל לאבד כסף. בניסיון לכסות את ההפסדים, הוא עשה עסקה אחרי עסקה, ונכנס לספירלה יורדת, תוך כדי איבוד שפיות דעתו. הוא לא גזל את כספנו, אלא פשוט לא היה מספיק ישר על מנת להגיד לנו שהוא מפסיד, ואנחנו לא היינו מספיק ערניים כדי לתפוס את העניין בזמן.

היחיד שהרוויח מכל העניין היה אותו מתווך שלו בקנדה, שניצל אותו מתוך חמדנות ורדיפת בצע וקיבל הון עתק בעמלות. הוא הסתיר את הפעולות הלא סדירות מהמעסיק שלו שם, כי ידע שהם לא יתנו יד לאופן שבו הוא עושה עסקים. למזלנו לקוח אחר וערני יותר, רופא קנדי-יהודי מהאשראם חשף את כל העניין, אחרי שסוף סוף שם לב שכל כספו נעלם.

פתאום נזרקנו שוב למציאות הקרה של העוסקים בכסף. שוב המשפחה על סף פשיטת רגל.

המומחה הכלכלי גורש מהקהילה, חזר לפארק הקראוונים המוזנח באיזה חור שהוא גדל בו בארצות הברית, חטף גידול סרטני במוח ומת.

למזלנו אחי הגדול, שלא בא לגור איתנו בהודו, למד משפטים ועסק בנדל"ן, בדיוק כמו אבי. הוא ניגש עם עורך דין לחברת ההשקעות ההיא בטורונטו. בגישור הראשוני הוא הצליח להוכיח שיש לנו תיק חזק נגדם, וכדי לשמור על המוניטין שלהם הם הציעו לנו הצעת גישור.

ההצעה שלהם היתה כזו: הם מוכנים לפצות אותנו בחצי מהסכום (כ-100,000 $ קנדי) שהפסדנו בתנאי שנהיה שקטים, ולא נעשה סצנה בתקשורת ובתי משפט.

החלופה השנייה הייתה להיכנס איתם למשפט.

כששמעתי על האפשרויות, עשיתי לראשונה בחיי החלטה לגמרי עסקית, ללא מעורבות רגשית.

אז כבר התחלתי לקרוא על הבורסה ועל משמעותו של זמן וריביות. אמרתי לעצמי, שאם אקבל את חצי הסכום עכשיו ואתחיל להשקיע אותו מיד, ואחיה בתוך האמצעים, תוך חמש שנים אכפיל את הסכום ואחזיר את כספי בחזרה. האפשרות השניה היא להיכנס לתביעות ומשפטים, מה שייקח זמן רב, והתוצאה עלולה להיות שלא אקבל כלום. לא היה פה רגש של נקמה או צדק, אלא קריאת המצב באופן מציאותי והחלטה עצמאית על פי הנתונים. אני יכול לומר שמבחינתי באותו יום נולד הרעיון של

Om Economics.

כשקיבלתי את הסכום מהסכם ההסדר, הייתי בשנות העשרים המוקדמות, עבדתי כמורה ליוגה ומגדל ירקות אורגניים בכפר הקטן. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. גם ידעתי שרציתי לקנות בית ואדמה ולהקים משפחה במערב, כי לגדל ילדים כבר לא היה רלוונטי בקהילה המזדקנת בהודו. וגם ידעתי שבשביל זה, אני אצטרך הכנסה יותר גדולה ממשכורת של יוגה וירקות.

באותה תקופה האינטרנט כבר הגיע להרי ההימלאיה וצמח שם עוד מעמד של פנסיונרים צעירים בקהילה. האנשים האלו לקחו סכומים קטנים והשקיעו בבורסה דרך האינטרנט. ישבתי איתם כמה פעמים. ראיתי כמה זה פשוט, קל לבצע, מעניין ואפילו אפשר לעשות את זה בצורה לגמרי אתית. וגם ראיתי את היתרון האדיר שיש לאלו שעושים מדיטציה ומיינדפולנס, כי בזכות האימון הם מסוגלים לדבוק במטרה ולעבור דרך האמוציות שעולות מול העליות והירידות. כל מה שצריכים הוא אינטרנט ו-500$ כדי להתחיל. החלטתי זה מה שאני רוצה לעשות.

נרשמתי לאתר Motley Fool. האתר מספק מידע על חברות, ועל מצבם ונותן המלצה על חברות שכדאי להשקיע בהם. שמטרתם כמחנכים פיננסיים היא להעצים את האדם מן השורה לקחת אחריות וליהנות מניהול פיננסי שלו, בלי לסמוך על "מומחים", ותוך כדי זה, להתגבר על הרעש מ wall street. כבר החלטתי מתוך ניסיון העבר שאני לעולם לא אתן שוב למישהו אחר לנהל לי את הכספים. הבנתי שניהול פיננסי זה כמו פעילות פיזית או אכילה, אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילך, ומצד שני אתה לא יכול לעשות את הדברים לבד. Motley Fool מלווה אותי עד היום, והם מצידם הרוויחו בגדול את דמי שירות שאני משלם להם - win-win.

בעזרת האנשים המדהימים האלו, לקחתי את עצמי בידיים, לקחתי אחריות, התגברתי על הרעש החיצוני והחששות הפנימיים ולקחתי על עצמי את האתגר להכפיל את כספי תוך חמש שנים.

בזכות הלקחים שהחיים לימדו אותי, גם דרך נציגיהם המושחתים והמעוותים, הצלחתי לצבור סכום של כסף, שאיפשר לי לקנות בית בלי משכנתא, וגם הכנסה פאסיבית. בדרך רכשתי את הנכסים הכי משתלמים בחיים: בטחון, עצמאות וסיפוק, הנובעים מן ההתנסות.

עבר עלי הרבה בשנים האלו - עליתי ארצה והקמתי משפחה מדהימה משלי , אני נשוי בשמחה עם שני בנים מדהימים. גם פה במציאות של הארץ אני ממשיך את המחקר והיישום של מימון וקיום המשפחה בחכמה, עם האנשים הנפלאים שמסביבי.

עוד מתנה שקיבלתי בזכות השיטה הוא דבר יקר לליבי, שחסר אצל הרבה אנשים במדינה שלנו: זמן. זמן להיות עם המשפחה ולעסוק בדברים שאני אוהב, בלי יותר מדי חשבון של כדאיות תגמול כספי מיידי. והיום אני מגשים עוד חלום: אני מתנדב בארגון "פעמונים", שעוזר לאנשים כמונו, לצאת מסיבוכים כלכליים.

הדרך עוד ארוכה וכמו על כולם עוברות עלי עליות וירידות בלב, בנפש, ובחשבון בבית ההשקעות. קיבלתי אותן כחלק אינטגרלי של החיים, ואני יותר ויותר מגלה את השמחה שטמונה בחלקי בשלם.

אני יודע שלמרות כל העליות והירידות, המגמה הכללית היא של עלייה.

אני ושותפיי לדרך ב-Om Economics, מאמינים שסוף הסיפור הוא שמח.

ואם זה לא שמח, זה רק אומר שהסיפור עוד לא נגמר.

ומה הסיפור שלך?

Ordy.jpeg

אחר כך קיבלנו מימון נוסף מכספי ביטוח החיים של אבי, וזה הביא נשימה כלכלית למשפחה. כשהייתי בערך בן 13 אמא שלי החליטה לחלק את כל החסכונות של המשפחה בין שלושת האחים. הסכום שקיבלנו באותו יום יהיה הסכום שנקבל מההורים לכל החיים, מאחר ולא מחכה לנו איזה ירושה באופק. מאז אותו יום אני למעשה מנהל תיק השקעות. בדיעבד אני חושב שהפעולה הזאת שאמא שלי עשתה היתה גאונית. בזכותה למדתי כל כך הרבה על עצמי ועל איך לממן חיי משפחה. כמובן עם הרבה טעויות, אבל אין דרך אחרת ללמוד.

חודשיים לפני שאבי הלך לעולמו, ההורים שלי התחילו לתרגל יוגה ומדיטציה, במרכז שנוהל על ידי משפחה יהודית בשכונה קרובה. המרכז הזה היה סוג של קומונה, עם היפים צעירים שמחים שגרו שם. המקום הזה היה הצלה, נווה מדבר, בימי הטראומה אחרי מותו של אבי.

NEW-HEADER (1).jpg

 למאמרים

רוצים לשמוע עוד על השיטה ?

אתם מוזמנים להרצאת יסוד "לממן את חייך בחוכמה".

לפרטים והרשמה הקליק/י כאן.