במסגרת ההתנדבות שלי בפעמונים והעבודה שלי כמלווה לחופש כלכלי, כולל התהליך שעשיתי עם עצמי, אני שם לב שברגע ששמים זכוכית מגדלת על כספנו, המודעות המוגברת הזאת מעוררת סוג של כאב. כשמסתכלים על המינוס, אנחנו רק רוצים לעצום עיניים עד שזה עובר. העניין הוא שבלאגן כלכלי, אינו בדיוק כמו פרידה מזוגיות שלא הצליחה, משהו שרק הזמן יכול לרפא. ברור שאם לא ניגשים לטפל בו, העניין לא יסתדר לבד ועוד יחמיר. אני חושב שהכאב של כסף יושב על הציר של התפיסה (השגויה) שאנחנו לבד בעולם. והעובדה שעלינו להתעסק עם זה לכל החיים באמת מבאסת. במובן הזה המערכת יחסים שלנו עם כסף מקבילה ליחסים עם ההורים שלנו ובאופן ספציפי עם האבא. בתרבות החומרית והרדודה של היום, אנחנו הרבה פעמים מגיבים בעצבנות והתנגדות להתעסקות עם הורינו סביב כסף. אנחנו רוצים לברוח ולהתעלם מהנושא, כי רגשות הכאב שעולים בתוכנו חזקים מדי. אבל ברור לכל אדם שפוי, שבריחה לא תפתור שום דבר, וגם למעשה היא בלתי אפשרית.
התרבות הנוכחית מבינה את זה היטב, אז היא מציעה לנו בריחה מהכאב למקום אחר. המסר ברור: "תתעשרו וזה יפתור לכם את הכאב". אני מעריך ניסיונות אלטרנטיביים לצאת ממשברים, כמו בארטר ומטבעות דיגיטליים קהילתיים. אבל הפתרונות האלו עדיין לא מגיעים לשורש. הרצון לשנות את העולם כדי להימנע מהכאב של המערכת הנוכחית, אולי יכול לשפר היבטים מסוימים של הכלכלה, אבל עד שלא נוגעים בשורש העניין, ממשיכים לייצר עוד מערכות עם אותה בעייתיות.
אז איך מגיעים לשורש העניין?
כסף אינו מדע מדויק, זה יחסים מורכבים ומתפתחים בין בני אדם. מניסיוני, כדי להתנהל נכון מולו, כדאי לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות. השאלה המהותית מבחינתי היא: "מה אני רוצה?" ולאחר מכן השאלה הנלווה הרלוונטית, "איך אני מממן את זה?"
כשסיפרתי על שיטתי לשותף להתנדבות שלי בסדנה של פעמונים, בנושא שאלות פתוחות שמאפשרות שינוי תודעתי ביחסים שלנו עם כסף, הוא ענה לי "מה אני רוצה? אבל זאת שאלה מאוד כואבת".
כסף הינו פסיכולוגיה, ובדיוק כמו תהליך פסיכולוגי נכון, עלינו לגעת בכאב בהדרגה ועם אסטרטגיה. לא ראש בראש, כדי שזה לא ירסק אותנו וישתק אותנו מלפעול.
כמתרגל יוגה ומדיטציה, הכאב הוא שותף שלי לדרך. הוא המדד שלי כדי לדעת כמה להישאר בתנוחה. ובזמן שאני מתבונן במדיטציה הכאב עוזר לי להתמקד ולקבל מה שמתרחש בתוכי בלי לשפוט את הזיכרונות, דמיונות ורגשות, שמציפים את שדה התודעה שלי.
הכאב מבחינתי אינו טוב או רע, הוא עובדה. המילה כאב מורכב משתי מילים כ-אב. הכאב הוא המדריך. ואם אני קשוב אליו ועובד איתו בשיתוף פעולה, הוא יעזור לי לקבוע את היכולת וקצב הגדילה שלי, שבאמצעותם אבנה כלי, המסוגל להכיל את השפע שאני מבקש.
בגיל 5 אבא שלי נרצח, והכאב הזה מלווה אותי כל החיים. היה לי ברור שאין לי ירושה באופק או איזה "שוגר דדי" שידאג לי, מה שלא אעשה. זה שהוא איננו - זו עובדה. לפעמים הידיעה הזאת הקפיאה אותי מלפעול, אבל ברגע שהפכתי את הכאב לכ-אב, הופיע איזה כוח בלתי נראה' שמדריך אותי וגורם לי להיות האבא הכי טוב שאני יכול. אז מינפתי את הכוח הזה והפכתי להיות האבא של עצמי, במובן הרוחני והגשמי. Om Economics מציעה לעבוד עם היחסים שלנו עם כסף, כאמצעי להתפתחות ולקיחת אחריות על עצמנו, להיות האב של עצמנו ולעשות שלום עם הכאב, שהינו חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית.
רוצים ללמוד את השיטה ?
אתם מוזמנים לקורס "לממן את חייך בחוכמה".
Comentarios