התגובה המסורתית שאני מקבל כשאני מספר לאנשים שאני משקיע בבורסה, היא השאלה "אבל מה קרה לך ב2008? מה עשית?"
האמת היא שב-2008 עשיתי בדיוק מה שאני עושה במשך 30 השנים האחרונות: הפרשתי לעצמי 10% מכל הכנסה, וכל פעם שצברתי לפחות 500$, קניתי עוד מניה שעניינה אותי.
בשבילי זו היתה תקופה מצוינת, הייתי צעיר, היה לי מספיק עבודה מיוגה, גינון והוראת אנגלית. לא הייתי צריך למשוך כספים מהחסכונות כדי לגמור את החודש. מחירי מניות של חברות טובות היו ברצפה, וזה היה זמן מצוין להיות בהלך רוח של קונה.
יש חוק מאוד ברור בהשקעות - לא לשים כסף שאתה חייב למחייה ל-3-5 שנים הקרובות.
זאת הסיבה שהתנהלות בתוך האמצעים ושמירת קופת חירום הם מרכיבים חיוניים לשיטה. הם יעזרו לנו לעבור כל משבר. רבים מאתנו נרתעים מהמחשבה שעלינו להיות יותר ערניים להוצאות שלנו ואורח החיים שלנו בכלל. המודעות הזאת מעיקה עלינו. אבל אני אישית חווה שמחה שאני שם לב, שאני שואל את השאלה המדויקת ,שאלה שלפחות משתדלת לבטא את רצון האמיתי שלי בחיים. אם אני רוצה לבנות כלי לקבל את השפע, אני חייב לבנות אותו קודם. ההרגלים שלנו הם החומר גלם של הכלי. הם הצעדים המשמעותיים לקראת החופש. זו גישה ריאלית: אם אני לא פעיל בתהליך של יצירת חופש כלכלי, זה לא יקרה מעצמו, השינוי מתחיל אצלי.
הגורם המרכזי של המשבר ב-2008 היה חוסר תכנון ודיוק של המערכת פיננסית, ובורות של הציבור הרחב. רדיפת בצע, אבל לא מפותחת, התנהגות פראית של ילדים בכיתה ללא מורה.
באותה תקופה מחירי הבתים התחילו לעלות בארצות הברית. הרבה אנשים נגשו לבנקים לקבל משכנתאות. הם היו מוכנים לשלם ריביות יחסית גבוהות כי הם היו בהלך רוח של ספקולנטים והאמינו שמחירי הבתים ימשיכו לעלות. כדי להענות לביקוש העצום למשכנתאות, הבנקים ארגנו יותר ויותר הלוואות שהיו מגובות על ידי כסף לא של הבנקים עצמם, אלא של הציבור הרחב. הבנקים מכרו לאנשים מהשורה השקעות במוצרים פיננסים שהיו מורכבים מהלוואות לאותם קוני נדל"ן לא מנוסים, הנושאים קרדיט גרוע ( (sub prime)
בקיצור, הציבור הלווה כסף לאנשים לא אמינים, בלי להבין שזה מה שקורה.
הנדל"ניסטים החובבים לא עמדו בתשלומי ההחזר ופשוט נטשו את הבתים לעיקולים של הבנקים. עכשיו יש לבנקים המון בתים ריקים, אבל אין להם קונים. מאיפה יהיה להם עכשיו את הכסף להחזיר לציבור שהשקיע אצלם?
הבנקים נטשו את המשקיעים שלהם. הציבור נכנס לפאניקה בשל חוסר האימון במערכת הפיננסית. הם התחילו למכור מניות ואגרות חוב איכותיות ושוות, שלא היו קשורות בכלל לכל המוצרים שהיו בנויים על חוב רע. זרקו את התינוק עם המים.
הבנה של ניואנסים בתוך הכלכלה היא קריטית. ידע הוא כוח עצום בהתנהלות כלכלית. זה הדבר היחיד שיעמוד מול הרעש והכאוס מהמדיה ומול הקולות שיש לנו בתוך הראש.
האם כל המערכת רקובה? לא בדיוק.
המתווכים של המערכת, שמוכרים ומנהלים סלים וקרנות, למעשה מבלבלים את הציבור. הם מוכרים לנו חתולים בשק. אחד מאלף, אולי ניפול על מנהל השקעות ממש מצוין שיבנה לנו תיק השקעות אידיאלי.
ברגע שהשתכנענו שלהשקיע בעצמנו הוא סיכון, אנחנו בידיהם. הדפוס הזה שיש לנו בראש יפגע בסיכוי שנצא לחופש כלכלי בעודנו חיים.
אגב, 90% ממנהלי קרנות הגידור, שלא יתעסקו עם מישהו שיש לו פחות ממיליונים, לא מצליחים בשורה התחתונה להביא לתשואה יותר מה-S&P.
אז מה אפשר לצפות מכל יועצי ההשקעות המצויים, שהבנקים מציעים כדי לטפל באלפים הקטנים שלנו?
משבר 2008 נוצר מבורות וחוסר תשומת לב, כמו כל המשברים בחיינו.
בועה שלא מבוססת על ראייה לטווח ארוך, ותכנון בהתאם לחזון, באיזשהו שלב תתפוצץ.
הדרך לעבור כל משבר כלכלי, היא לדעת מה אנחנו רוצים, ולבנות תוכנית אפקטיבית, חכמה וגמישה כדי לממן את הרצון הזה.
רוצים ללמוד את השיטה ?
אתם מוזמנים לקורס "לממן את חייך בחוכמה".